Shvi'ite
Daf 30a
הלכה: פְּרוֹזְבּוֹל הַמּוּקְדָּם כָּשֵׁר 30a מִפְּנֵי שֶׁהוּא מוֹרַע כּוֹחוֹ. וְהַמְּאוּחָר פָּסוּל מִפְּנֵי שֶׁמְּייַפֶּה כּוֹחוֹ. שִׁטְרֵי חוֹב הַמּוּקְדָּמִין פְסוּלִין מִפְּנֵי שֶׁמְּייַפֶּה כֹּחָן. וְהַמְּאוּחָרִין כְּשֵׁרִין מִפְּנֵי שֶׁהוּא מֵירַע כּוֹחָן.
Traduction
L’acte juridique anti-daté est valable, parce que c’est un désavantage pour le créancier (il n’a donc pas intérêt à agir ainsi); s’il a une date postérieure à sa rédaction, il n’est pas valable, parce que ce serait un avantage pour le créancier. Par contre, les actes d’engagement anti-datés n’ont pas de valeur, parce qu’au cas échéant ce serait un avantage pour le créancier; mais ceux qui sont post-datés ont leur valeur, parce que ce serait une perte pour le créancier.
Pnei Moshe non traduit
גמ' פרוזבול המוקדם כשר מפני שהוא מורע כחו וכו'. כדפרישית במתני':
מִי מֵּידַע שִׁמְעוֹן בַּר בָּא בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן הַחֲתוּמִים בַּשְּׁטָר. לֹא כֵן אָמַר רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ עָשׂוּ דִבְרֵי הַחֲתוּמִים כְּמִי שֶׁנֶּחְקְרָה עֵידוּתָן בְּבֵית דִּין. תַּמָּן אוֹתָן כְּשֶׁאָֽמְרוּ לֹא חָתַמְנוּ כָּל עִיקָּר. בְּרַם הָכָא אָֽמְרֵי עַל זֶה חָתַמְנוּ וְלֹא חָתַמְנוּ עַל זֶה.
Traduction
Par qui le tribunal sait-il si ces sortes d’actes sont anti-datés ou post-datés? R. Simon bar Wawa répond au nom de R. Yohanan: les signataires de l’acte en font foi. R. Simon b. Lakish ne dit-il pas que l’on considère les paroles des signataires comme une confirmation de témoignage faite par devant tribunal? (Comment donc se fait-il qu’ils peuvent revenir sur leur assertion et l’infirmer)? -C’est qu’au cas dont parle R. Simon ben Lakish il s’agit de témoins qui déclarent n’avoir rien signé du tout, tandis qu’ici ils disent avoir signé tel acte financièrement, non sous un autre rapport (celui du temps: alors, ils ne peuvent pas infirmer leur dire).
Pnei Moshe non traduit
מי מודע. מי מודיע לנו שהשטר מוקדם הוא:
החתומין בשטר. עדים החתומין בשטר הן מודיעין שזמנו מוקדם וכגון שאומרין שבתחלה כשחתמו שלא בכוונה היה שלא השגיחו על הזמן שכתוב בו וחתמו על עיקר המלוה ועכשיו כשרואין הזמן מעידין הן שהמלוה לא נעשית בו ביום אלא מוקדם הוא דאי לאו הכי ודאי פסולין הן להעיד שהרי חתמו שקר ופריך לא כן אמר ר''ל בפ''ד דגיטין (בהלכה ב') ובכמה מקומות שעשו דברי החתומין בשטר כמי שנחקרה עדותן בב''ד ואין יכולין לחזור ולהעיד בענין אחר:
תמן. מיירי אותן בשאמרו לא חתמנו כל עיקר ורוצין להכחיש עדותן בזה אין נאמנין הן דחתימתן כמו שנחקרה עדותן בב''ד וכיון שהגיד שוב אינו חוזר ומגיד ברם הכא שאומרין ע''ז חתמנו על עיקר המלוה ועל זה הזמן לא חתמנו שלא השגחנו עליו נאמנין הן:
רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר פְּסוּלִין מַמָּשׁ. רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ אָמַר אֵינוֹ מוֹנֶה אֶלָּא מִשְּׁעַת הַכְּתָב. וְהָתַנֵּי פְּרוֹזְבּוֹל בֵּין מוּקְדָּם בֵּין מְאוּחָר כָּשֵׁר וְאֵינוֹ מוֹנֶה אֶלָּא מִשְּׁעַת הַכְּתָב. אִם אוֹמֵר אַתְּ כֵּן בִּשְׁטָרוֹת מַה בֵּין פְּרוֹזְבּוֹל מַה בֵּין שְׁטָר.
Traduction
Selon R. Yohanan, ces sortes d’actes d’engagement sont nuls réellement (de tout temps, même depuis la fausse date); selon R. Simon ben Lakish, cela ne compte qu’à partir de la date réelle du contrat. -Mais on a pourtant enseigné que l’acte juridique du prosbol est valable, qu’il soit anti-daté ou post-daté, et l’on ne se préoccupe que de la date réelle (tandis que la Mishna l’annule en raison de la date)? Or, si, selon l’avis de R. Simon ben Lakish, c’était valable le même pour les actes d’engagement, il n’y aurait pas de différence entre l’acte juridique et l’acte d’engagement? (donc, cet enseignement est conforme à R. Yohanan).
Pnei Moshe non traduit
ר' יוחנן אמר פסולין ממש. על שט''ח המוקדמין דקתני פסולין שפסולין הן לגמרי ואפי' מזמן כתיבת השטר ואילך אינו יכול לטרוף מהלקוחות דקנס קנסו חכמים בזה מפני שהקדים זמנו:
ר''ל אמר לאו פסולין ממש קתני אלא אינו מונה כ''א משעת הכתב של השטר שהוא יום המלוה ואינו יכול לטרוף מזמן הקדימה:
והתני. בברייתא פרוזבול בין מוקדם ובין מאוחר כשר ואינו מונה אלא משעת הכתב כלומר דהברייתא מפרש דהא דקתני במתני' המאוחר פסול לענין זה הוא פסול שאינו גובה בו מזמן המאוחר הכתוב בו אבל כשר הוא למנות מזמן כתיבת הפרוזבול וכל החובות שנעשו מקודם יום הכתיבה אינו משמט והשתא קשיא לר''ל דאם אומר את כן בשטרות המוקדמין א''כ מה בין פרוזבול ומה בין שטר ואמאי קתני לה בברייתא בפרוזבול הא גם בשטר הדין כן ועוד דהא מסתברא לן להחמיר טפי בשטר שנתכוין לגזול את הלקוחות מזמן הקדימה והוא גזל ממש מן התורה מבפרוזבול דלא נתכוין לעבור אלא על מידי דרבנן דהא עיקר תקנת פרוזבול לא נתקן אלא בזמן דהשמטת כספים אינה אלא מדבריהם כדאמרינן לעיל (בהלכה ג') ולר''ל דאף בשטר לא קנסו אלא שאינה מונה כ''א משעת הכתיבה א''כ מה בין פרוזבול ומה בין שטר:
שְׁטָר שֶׁזְּמַנּוֹ כָּתוּב בְּשַׁבָּת אוֹ בַעֲשָׂרָה בְתִשְׁרֵי. רִבִּי יוּדָה מַכְשִׁיר וְרִבִּי יוֹסֵי פּוֹסֵל. אָמַר לוֹ רִבִּי יוּדָה מַעֲשֶׂה בָּא לְפָנֶיךָ בְצִיפּוֹרִי וְהֶכְשַׁרְתָּה. אָמַר לוֹ אֲנִי לֹא הֶכְשַׁרְתִּי וְאִם הֶכְשַׁרְתִּי הֶכְשַׁרְתִּי. הֲווֹן בָּעֵיי מֵימַר מָאן דְּאָמַר פָּסוּל מִשּׁוּם מְאוּחָר. וּמָאן דְּאָמַר כָּשֵׁר מִשּׁוּם מוּקְדָּם אֶלָּא מָאן דְּאָמַר פָּסוּל מִשּׁוּם זִייוּף.
Traduction
–Lorsque la date vulgaire d’un acte d’engagement se rapporte à un samedi, ou au 10 Tishri (jours auxquels on ne peut toucher le montant de la datte), l’acte est valable selon R. Juda; il est sans valeur, selon R. Yossé (386)''Tossefta sur Makot 1; Babli, Baba Batra 171a.''. R. Juda lui dit: un fait de ce genre t’a été exposé à Sephoris, et tu as déclaré l’acte valable. - Quant à moi, répliqua R. Yossé, je ne me souviens pas l’avoir autorisé; mais si c’est fait, il faut l’admettre (387)Il est aisé de voir que la date seule est fausse, et l'acte est valable.. On a cru devoir expliquer les raisons des 2 avis émis, en disant: R. Yossé déclare l’acte sans valeur comme anti-daté (388)Comme il est certain qu'il n'a pas été écrit en un jour de fête, il est évident que la date est fausse., et R. Juda l’autorise comme s’il était post-daté; mais en réalité, le motif de l’interdiction est la crainte que le tout soit un faux.
Pnei Moshe non traduit
שטר שזמנו כתוב בשבת. תוספתא היא (בפ''ק דמכות):
אני לא הכשרתי. לא זכור אני שהכשרתי ואם הכשרתי הכשרתי כלומר מאחר שיצא הדבר בהכשר יצא שאף אני לא אמרתי אלא לחוש בו לכתחילה כדמסיק טעמיה לקמן:
הוון בני הישיבה בעי מימר דבהא פליגי. מ''ד פסול משום מוקדם ומ''ד כשר משום מאוחר. כצ''ל ונתחלפו התיבות כלומר דמר חושש שמא מוקדם הוא הואיל ובודאי לא נכתב בשבת וביוה''כ ומר לא חשיש להא ותולין אנו שטעו ואיחרו הזמן:
אלא מ''ד פסול משום זיוף. הש''ס הוא דמסיק לה על הא דהוון בעי מימר וקאמר דלא היא דלכ''ע יש לתלות להכשיר ולומר דמאוחר אלא מ''ט דמ''ד פסול משום זיוף הוא כלומר דלא פסיל אלא היכא שאין השטר מקויים וחיישינן שמא מזויף הוא מכיון שכתוב בו זמן שאין כותבין בו אבל אם השטר מקוים הוא מודה הוא דתולין לומר שמאוחר הוא וכשר:
רַב אָמַר וְהוּא שֶׁיְּהֵא קַרְקַע לְמַלְוֶה וּלְלֹוֶה. וְרִבִּי יוֹחָנָן אָמַר לְמַלְוֶה אַף עַל פִּי שֶׁאֵין לְלֹוֶה לְלֹוֶה אַף עַל פִּי שֶׁאֵין לְמַלְוֶה. אֵין לוֹ קַרְקַע וּלְחַייָבִין קַרְקַע כּוֹתְבִין לוֹ פְּרוֹזְבּוֹל. רִבִּי בָּא בְשֵׁם רַב מִי שֶׁאֵין לוֹ אֶלָּא קֶלַח אֶחָד בְּתוֹךְ שָׂדֵהוּ כּוֹתְבִין לוֹ פְּרוֹזְבּוֹל. וְהָתַנֵּי הַשּׁוּתָפִין וְהָאָרִיסִין וְהָאֶפִּיטְרוֹפִּין אֵין לָהֶן פְּרוֹזְבּוֹל. אָֽמְרִין תַּמָּן כָּל קֶלַח וְקֶלַח שֶׁל שׁוּתָפוּת הוּא בְּרַם הָכָא הוּא שֶׁלּוֹ.
Traduction
Selon Rav, il faut que l’emprunter, aussi bien que le prêteur, ait une terre (servant de base au contrat, de part et d’autre); selon R. Yohanan, il suffit que le créancier en ait une, et non le débiteur; ou, à l’inverse, que le débiteur en ait, non le créancier. Si le prêteur n’a pas de terre, mais les débiteurs en ont, on rédige l’acte juridique du prosbol (en se basant sur cette terre). R. Aba dit au nom de Rav: si l’on ne possède qu’une tige d’un plant dans un champ, cela suffit pour constituer l’immeuble et peut servir à la rédaction de l’acte juridique du prosbol. -Mais n’a-t-on pas enseigné que l’on ne peut accorder le bénéfice de cette rédaction, ni à ceux qui ont des biens en association, ni aux fermiers (dont le bien est à d’autres propriétaires), ni aux tuteurs des biens de mineurs? (On voit donc qu’il faut pour cela voir un champ en toute propriété)? -C’est que, fut-il répondu, là, chaque tige est un bien commun à deux personnes, tandis qu’ici, le possesseur n’eut-il qu’une tige, elle est à lui seul.
Pnei Moshe non traduit
גמ' רב אמר. הא דקתני על הקרקע והוא שיש קרקע למלוה וללוה וטעמיה דכי אין לו קרקע להמלוה לא סמיך אקרקע של הלוה דשמא ימכור אותה אבל אם יש קרקע גם להמלוה סמיך עלה ואם ימכרנה יזכה לו בתוך שדהו כל שהוא:
ור' יוחנן אמר אם יש למלוה או ללוה כותבין כדמשמע מסתמא דמתני':
אין לו קרקע ולחייבין לו יש קרקע כותבין. כדקאמר טעמא לעיל (בהלכה ד'):
אלא קלח א'. שמכר כל השדה ושייר לו קלח א' כותבין:
והתני וכו' אין להן פרוזבול. אין כותבין על מה שיש להן משל שותפוח או באריסות לפי שאין הכל שלו ואמאי לא יהא כמי שאין לו אלא קלח א':
ומשני תמן כל קלח וקלח של שותפות (הכא) ואין מבורר לו אפי' קלח א' אבל הכא זה הקלח מבורר שהוא שלו:
מָהוּ לִכְתּוֹב לָאֶפִּיטְרוֹפִּין עִל נִכְסֵי יְתוֹמִין נִיִשְׁמְעִינָהּ מִן הָדָא כּוֹתְבִין לְאִישׁ עַל נִכְסֵי אִשְׁתּוֹ. מָהוּ לִכְתּוֹב לְאִשָּׁה עַל נִכְסֵי בַּעֲלָהּ נִישְׁמְעִינָהּ מִן הָדָא וְכֵן לִיתוֹמִין עַל נִכְסֵי אֶפִּיטְרוֹפִּין.
Traduction
– Est-il permis au tuteur de mentionner les biens des mineurs dans l’acte juridique qu’il écrit à son créancier? On peut conclure affirmativement, de même qu’un homme, en écrivant un tel acte, peut hypothéquer les biens de sa femme. -Est-ce qu’une femme peut réciproquement contracter une dette en hypothéquant les biens du mari? On peut répondre à cette question d’une manière affirmative, de même qu’il est permis à des mineurs d’emprunter, en hypothéquant les biens du tuteur.
Pnei Moshe non traduit
מהו לכתוב לאפטרופין. שלוו לצורך עצמן ואין להם קרקע אם כותבין להן על נכסי יתומים שיש להם קרקע:
נשמעינה מן הדא. דתנן כותבין לאיש על נכסי אשתו והרי הבעל אינו אלא כאפטרופוס על נכסי מלוג שלה וה''נ כותבין:
מהו לכתוב לאשה. שלותה לצורך עצמה אם כותבין לה על נכסי בעלה:
נישמעינה מן הדא. דקתני וכן ליתומין וכו' ולמאי דמחשבינן להבעל כאפטרופוס לאשתו אם היו לה נכסים א''נ שיש לה מטלטלין לנכסי מלוג ולא מכרן הבעל ליקח בהן קרקע והרי הוא כאפטרופס עליהן וכותבין לה על נכסי בעלה:
רִבִּי אַבָּהוּ בְשֵׁם רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ טַעֲמָא דְרִבִּי אֱלִיעֶזֶר וַיָּבֹא הָעָם אֶל הַיַּעַר וְהִנֵּה הֵלֶךְ דְּבָשׁ. מַה אַתְּ שְׁמַע מִינָהּ. אָמַר רִבִּי מָנָא חוֹרְשָׁא מַפִּיק דְּבָשׁ. וְאִילּוּ אָמַר וַיִּטְבּוֹל אוֹתָהּ בְּיַעֲרַת הַדְּבָשׁ יְאוּת. רִבִּי יוֹסֵי בֵּי רִבִּי בּוּן בְּשֵׁם רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ אָמַר שָֽׁמְעָה יַתָהּ כֵּן וַיִּטְבּוֹל אוֹתָהּ בְּיַעֲרַת הַדְּבָשׁ.
Traduction
Voici, dit R. Abahou, au nom de R. Simon ben Lakish, quel est le motif de l’avis de R. Eliézer (393)Cf. Shabat 95a.: le peuple vint, est-il dit, dans la forêt, et le miel coulait (1S 14, 26); or, que signifie ce rapprochement? Est-ce que la forêt, dit R. Mena, donne du miel? (On a voulu indiquer la relation légale entre le bois et le miel, considéré comme terrain). Si cette preuve avait été tirée du verset suivant: il le trempa dans la forêt (rayon) de miel, elle eût été meilleure. En effet, R. Yossé bar R. Aboun dit, au nom de R. Simon ben Lakish, que la déduction a été tirée de ce verset.
Pnei Moshe non traduit
גמ' טעמא דר''א מדכתיב ויבא העם אל היער וגו' ופריך על הא דר' אבהו ומה את שמע מינה מהכתוב הזה דהאי נוכל לומר כדא''ר מנא חורשא מפיק דבש היער הוא הוליך ומוציא הדבש ועדיין לא שמענו דהדבש עצמו נקרא יער:
ואילו אמר וכו'. כלומר ניחא אם היה אומר דיליף מהפסוק דלמטה דכתיב ויטבול אותה ביערת הדבש שפיר הוא דמצי למילף דהדבש הוא כיער אבל מהמקרא דקאמר ר' אבהו בשם ריש לקיש לא שמעיני מידי:
ר' יוסי בר בון קאמר בשם ר''ל דבאמת שמעה אותה כן מזה המקרא ויטבול אותה ביערת הדבש:
מַה נָן קַייָמִין אִם בִּמְחוּבֶּרֶת לְקַרְקַע כָּל עַמָּא מוֹדֵיי שֶׁהִיא כְקַרְקַע אִם בִּנְתוּנָה עַל גַּבֵּי שְׁתֵּי יְתֵידוֹת כָּל עַמָּא מוֹדֵיי שֶׁאֵינָן כְּקַרְקַע אֶלָּא כִּי נָן קַייָמִין בְּמוּנַחַת עַל גַּבֵּי קַרְקַע. וְאַתְייָא כַּיי דָאמַר רִבִּי זְעִירָא בְּשֵׁם רִבִּי יִרְמְיָה כּוֹתְבִין פְּרוֹזְבּוֹל עַל מְקוֹמוֹ שֶׁל תַּנּוּר וְעַל מְקוֹמָהּ שֶׁל כִּירָה. רִבִּי חִייָא בַּר אָדָא אָמַר אַף עַל מְקוֹמוֹ שֶׁל נֵר.
Traduction
Dans quel cas, la Mishna parle-t-elle de la ruche? Si elle est adhérente à la terre par de la chaux, tous sont unanimes à reconnaître qu’elle est considérée comme la terre? Si elle est placée sur des pieux, il va sans dire que, selon tous, elle n’est pas considérée comme le terrain? C’est qu’il s’agit du cas où elle est simplement posée à terre, sans être attachée; en ce cas, conformément à l’avis de R. Zeira au nom de R. Jérémie, on peut rédiger un acte juridique, en hypothéquant l’emplacement que l’on aurait loué, ou que l’on possède, sur lequel il y a un four (394)Babli, Gitin 36a. ou un poêle (c’est considéré comme immeuble). Selon R. Houna bar Ada, la place qu’occupe la lumière a la même valeur.
Pnei Moshe non traduit
מה אנן קיימין. לפלוגתייהו דר''א ורבנן אם במחוברת הכוורת בטיט להקרקע כולי עלמא מודיי שהיא כקרקע ואם בנתונה באויר ועל גבי יתדו' כ''ע מודיי דאינה נחשבת כקרקע אלא כי אנן קיימין במונחת ע''ג קרקע ואינה מחוברת בטיט ובכה''ג הוא דפליגי:
ואתיא ההיא דר''א כהאי דאמר ר''ז וכו'. על מקומו של תנור וכירה שהן של הלוה והשאיל לו אחד מקום להעמיד עליו וה''נ בכוורת אליבא דר''א כן:
אף על מקומו של נר. המנורה של הלוה והשאיל לו אחד מקום להעמיד עליו:
Shvi'ite
Daf 30b
משנה: הַמַּחֲזִיר חוֹב בַּשְּׁבִיעִית רוּחַ חֲכָמִים נוֹחָה הִימֶּנּוּ. הַלֹּוֶוה מִן הַגֵּר שֶׁנִּתְגַּייְרוּ בָנָיו עִמּוֹ לֹא יַחֲזִיר לְבָנָיו וְאִם הֶחֱזִיר רוּחַ חֲכָמִים נוֹחָה הִימֶּנּוּ. כָּל הַמִּיטַּלְטְלִין נִקְנִין בִּמְשִׁיכָה וְכָל הַמְקַייֵם אֶת דְּבָרוֹ רוּחַ חֲכָמִים נוֹחָה הִימֶּנּוּ.
Traduction
Celui qui paie ses dettes dans la 7e année (malgré la rémission) est approuvé par les sages. Si l’on a emprunté à un prosélyte dont les fils se sont convertis en même temps que lui (396)Voir (Qidushin 17b.), l’on n’est pas tenu de restituer la dette aux fils en cas de décès du père; mais si on la restitue cependant, on est approuvé par les sages (en principe, même la païen hérite de son père, à l’égard de l’Israélite). Tous les objets mobiliers sont légalement acquis par la possession (à défaut de cette formalité, on peut renoncer au marché); mais, si malgré cela, on tient fidèlement la parole donnée, on est approuvé par les sages (c’est un fait honorable).
Pnei Moshe non traduit
מתני' המחזיר חוב בשביעית. שעברה עליו שביעית רוח חכמים נוחה הימנו שיש להן נחת ממעשיו ודוקא שאמר לו המלוה משמט אני ואומר לו אעפ''כ אני נותן לך במתנה כמפורש בהלכה דלעיל:
הלוה מן הגר שנתגיירו בניו עמו. ומת הגר לא יחזיר לבניו ואם החזיר רוח חכמים נוחה הימנו:
כל המטלטלין נקנין במשיכה וכל זמן שלא משך אע''פ שנתן המעות יכול כל אחד מהן לחזור בו מן המקח אלא דקאי במי שפרע:
וכל המקיים את דברו. שרואה להיות משאו ומתנו באמונה אע''פ שאין שם משיכה ולא נתינת מעות מקיים דיבורו רוח חכמים נוחה הימנו דכך סמכו חכמים על הכתוב איפת צדק והין צדק שיהא הן שלך צדק כשתדבר דבר השלימהו לטוב:
הלכה: רִבִּי לָֽעְזָר אָמַר וּבִלְבַד לְבָנָיו. רִבִּי יוֹסֵי בָּעֵי מַהוּ וּבִלְבַד לְבָנָיו. אִם יֵשׁ לוֹ בָנִים יַחֲזִיר לְבָנָיו. אִם אֵין לוֹ בָנִים יַחֲזִיר לִבְנוֹתָיו. שֶׁלֹּא תֹאמַר הוֹאִיל וְאֵין יְרוּשַׁת הַגֵּר דְּבַר תּוֹרָה יַחֲזִיר לְבָנָיו כְּיוֹצֵא בוֹ מִי שֶׁמֵּת סוֹף מִשְׁפַּחְתּוֹ וְאֵין לוֹ יוֹרֵשׁ אֶלָּא אִמּוֹ לֹא יַחֲזִיר וְאִם הֶחֱזִיר רוּחַ חֲכָמִים נוֹחָה הִימֶּנּוּ.
Traduction
Si un débiteur veut rembourser une dette remise, le créancier lui offrira l’ajournement. Toutefois, dit R. Houna, pendant que ses lèvres prononceront ces paroles, la main droite pourra être ouverte pour recevoir le montant dû. Cela prouve, dit R. Yossé, que lorsqu’un homme qui a étudié un traité rabbinique, se rend dans une localité où il reçoit des honneurs comme s’il en avait étudié plusieurs (397)Cf. Même série, (Makot 2, 7) (32a)., il doit avertir ceux qui le reçoivent ainsi, qu’il connaît seulement un traité (et ne pas les laisser dans l’erreur, comme pour le meurtrier). La règle pour la restitution d’héritage, dit R. Eliézer, s’applique seulement aux fils. R. Yossé demanda: qu’est-ce que l’on entend par cette restriction?
Pnei Moshe non traduit
גמ' ובלבד לבניו. הא דקתני ואם החזיר רוח חכמים נוחה הימנו ובלבד שיחזיר לבניו כדמפרש לה לקמיה:
ר' יוסי בעי מהו ובלבד לבניו ולאפוקי מאי וקאמר הש''ס דה''ק אם יש לו בנים זכרים יחזיר להם ולא להבנות ואם אין לו בנים אז יחזיר לבנותיו:
שלא תאמר וכו'. כלומר וכ''ת מאי קמ''ל הא לעולם הבנים קודמים להבנות הא קמ''ל שלא תאמר הואיל ואין ירושת הגר לאביו דבר תורה יחזיר לבניו וכלומר לכל בניו בכלל הבנים והבנות דסד''א דוקא בירושת התורה הבן קודם להבת כדכתיב ואם אין לו בן וגו' אבל הכא כיון שאין ירושת תורה כולן שוין הן להכי קמ''ל דאף כאן יחזיר להבנים ואם אין בנים יחזיר להבנות:
כיוצא בו במי שמת סוף משפחתו. מן האב ואין לו יורש כלל מן התורה אלא אמו והאם אינה יורשת את בנה והיה אחד חייב לזה המת אינו מחויב להחזיר לאמו ואם החזיר רוח חכמים נוחה הימנו וזהו כיוצא בו לדינא דמתני':
הַגַּזְלָן שֶׁעָשָׂה תְשׁוּבָה וּבִיקֵּשׁ לְהַחֲזִיר אֶת הַגְּזֵילָה הַמְּקַבֵּל הִימֶּנּוּ אֵין רוּחַ חֲכָמִים נוֹחָה הִימֶּנּוּ.
Traduction
on entend que si le prosélyte a des fils, on peut restituer la dette aux fils, et s’il n’a pas laissé de fils, on peut la restituer aux filles; et il ne faut pas supposer qu’en raison de la situation nouvelle de ce prosélyte, dont les enfants n’ont pas de droit légal à l’héritage, on peut seulement restituer la dette aux fils, non aux filles (c’est pourquoi il est dit de les payer tous. De même, si quelque prosélyte meurt le dernier de sa famille (sans laisser d’héritiers du côté paternel) et que sa mère hérite de lui (ce qui n’est pas légal), l’on n’est pas tenu de restituer la dette à cette dernière; mais si on le fait pourtant, on est approuvé par les sages. Si un voleur se repentant veut restitué l’objet volé (398)Comp. Babli, Baba Qama 94a., celui qui l’accepte de lui n’est pas approuvé par les sages (il diminue son repentir).
Pnei Moshe non traduit
הגוזל שעשה תשובה. תוספתא היא בסוף מכילתין:
אין רוח חכמים נוחה הימנו שלא ינעול דלת להשבים שיש אחד שאין לו להחזיר את הגזילה:
רִבִּי חִייָה בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר הַנּוֹשֵׂא וְהַנּוֹתֵן בִּדְבָרִים דְּאַתְּ אָמַר אֵין רוּחַ חֲכָמִים נוֹחָה הִימֶּנּוּ. וְזִימְנִין דְּאַתְּ אָמַר אֵין מוֹסְרִין אוֹתוֹ אֶלָּא לְמִי שֶׁפָּרַע.
Traduction
R. Hiya dit au nom de R. Yohanan: lorsqu’on se livre au commerce de ventes et d’achats sur paroles, il arrive parfois qu’en renonçant à la parole donnée on n’est pas approuvé, et d’autres fois cela ne fait rien, car on ne livre la marchandise qu’à celui qui l’a payée (à la satisfaction de tous). R. Zeira ou R. Abahou dit au nom de R. Yohanan: si l’on donne en gage à son prochain une bague et que l’on veut revenir sur le marché fait (auquel elle sert de gage), on peut la reprendre (399)''Cf. même série, (Maasser Sheni 4, 7), fin; (Baba Metsia 4, 2) ( 9c).''. -Mais, demanda R. Zeira en présence de R. Abahou: a-t-on les mêmes droits si l’on a déposé de l’or en gage? - Non, fut-il répondu; ce n’est que pour la bague. Pourquoi y a-t-il une différence entre l’or et la bague? C’est que l’on a l’habitude de travailler l’or (de l’échanger); tandis que l’on conserve la bague intacte.
Pnei Moshe non traduit
הנושא והנותן בדברים זימנין דאת אמר אין רוח חכמים נוחה הימנו. בלבד כשאינו מקיים דיבורו וזהו בשאין כאן נתינת מעות:
וזימנין דאת אמר וכו'. והיינו ביש כאן נתינת מעות ולא משך דלחזור יכול הוא אבל מוסרין אותו למי שפרע כדאמרי' בפ''ד דב''מ ומקצת מן הסוגיא דלקמן שנויה שם (בהלכה ב'):
רִבִּי זְעִירָא רִבִּי אַבָּהוּ בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן הַנּוֹתֵן עֵירָבוֹן טַבַּעַת לַחֲבֵירוֹ וּבִיקֵּשׁ לַחֲזוֹר בּוֹ חוֹזֵר בּוֹ. רִבִּי זְעִירָא בָּעָא קוֹמֵי רִבִּי אַבָּהוּ זָהוּב אָמַר לֵיהּ טַבַּעַת. מַה בֵּין זָהוּב וּמַה בֵּין טַבַּעַת. זָהוּב דַּרְכּוֹ לְהִשְׁתַּנּוֹת טַבַּעַת בְּעֵיינָהּ הִיא.
Traduction
Mais, demanda R. Zeira en présence de R. Abahou: a-t-on les mêmes droits si l’on a déposé de l’or en gage? - Non, fut-il répondu; ce n’est que pour la bague. Pourquoi y a-t-il une différence entre l’or et la bague? C’est que l’on a l’habitude de travailler l’or (de l’échanger); tandis que l’on conserve la bague intacte.
Pnei Moshe non traduit
הנותן עירבון טבעת לחבירו. שנתן לו טבעת אחת בשביל עירבון על מקחו לאו כלום הוא ואם בקש לחזור חוזר בו:
ר' זעירא בעא קומי ר' אבהו זהוב. אם נתן לו דינר זהוב לערבון מהו אם דינו כטבעת:
א''ל טבעת. דוקא כדמפרש ואזיל. מה בין זהוב ומה בין טבעת לפי שהזהוב דרכו להשתנות כלומר דרכו להוציאו ולשנות ליתן לו זהוב אחר כשיביא לו מעות כסף ביד מקחו והוי ליה כמי שנתן מקצת הדמים אבל טבעת נשארת בעינ' שהרי זה אינו יכול להוציא ומתחילה לא לקחה אלא לסימן בעלמא ולא הקנה לזה המקח בשביל הטבעת שאין לו בה הנאה של כלום:
אַף בְּפַת כֵּן מַחְלוֹקֶת רִבִּי אֱלִיעֶזֶר וַחֲכָמִים. דְּבַשׁ גִּידּוּלֵי 30b כַּוֶורֶת. פַּת אֵינוֹ גִידּוּלֵי תַנּוּר.
Traduction
Est-ce que pour enlever le pain du four, au jour du Shabat, il y a la même discussion entre R. Eliézer et les rabbins? (le four est-il un terrain dont il n’est pas permis d’arracher quoi que ce soit en ce jour)? La similitude n’est pas complète: le miel est un produit de la ruche, qui y est né, tandis que le pain, produit au dehors, a été seulement cuit au four.
Pnei Moshe non traduit
אף בפת כן מחלוקת וכו'. בעיא היא אם אף ברידה פת מן התנור בשבת ס''ל נמי לר''א דחייב:
וקאמר הש''ס דלא דמיא דדבש גידולי כוורת הוא והו''ל כעוקר דבר מגידולו אבל פת אינה גידולי תנור ואף ר''א מודה דאינו אסור אלא משום שבות:
הַמַּחֲזִיר חוֹב בַּשְּׁבִיעִית וְאוֹמֵר לוֹ מְשַׁמֵּט אָנִי רוּחַ חֲכָמִים נוֹחָה הִימֶּנּוּ. רַב הוּנָא אָמַר בְּשָׂפָה רָפָה. וְהַיָּמִין פְּשׁוּטָה לְקַבֵּל.
Traduction
Pnei Moshe non traduit
גמ' המחזיר חוב בשביעית וכו'. וכלומר והא דתנן לקמן המחזיר חוב בשביעית רוח חכמים נוחה הימנו היינו בשאומר לו המלוה משמט אני והוא אומר אעפ''כ וכו' כדפרישית במתני' וסמיך התנא במתני' דלקמן על הא דשנה כאן:
רב הונא אמר אומר משמט אני בשפה רפה והימין פשוטה לקבל ומסבב עמו בדברים עד שיאמר לו אעפ''כ ובמתנה אני נותן לך:
אָמַר רִבִּי יוֹסֵי הָדָא אָֽמְרָה בַּר נַשׁ דְּתַנֵּי חָדָא מֵיכְלָא וְהוּא אֲזַל לְאָתָר וְאִינּוּן מוֹקְרִין לֵיהּ בְּגִין תַּרְתֵּיי צָרִיךְ מֵימַר לוֹן אֲנָא חָדָא מֵיכְלָא אֲנָא חֲכַם.
Traduction
Pnei Moshe non traduit
הדא אמרה. ממתני' דצריך הרוצח להודיע להם דשמא אינם יודעים ולפיכך רוצים לכבדו ומכאן לבר נש דתני חדא מיכלא מכילתא ומסכתא אחת ובא לעיר אחת ואינון מכבדין ליה כמו בשביל דתני תרתי מסכתא צריך שיאמר להן אנא חדא מיכלא בלחוד אנא חכם. וגרסינן להא (בפ''ב דמכות) על האי מתניתין כיוצא בו:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source